בקורס זה נכיר סוגיות ותהליכי מפתח במערכת היחסים המשולשת שבין מדינת ישראל, מדינות אמריקה הלטינית והתפוצה היהודית באמריקה הלטינית ובמקומות אחרים. נסקור את מערכת היחסים החל מהמאה הי"ט (אז, כמובן, ישראל טרם התקיימה כמדינה ריבונית) ועד ימינו. הקורס ייפתח במבוא תיאורטי ומושגי קצר, שבו נלמד כיצד ניתן להגדיר ולזהות תפוצות, מדינות מולדת ומדינות מארחות; מה מאפיין את היחסים בין שלוש היישויות האלה בהקשרים שונים; מה הם הגישות השונות והוויכוחים המרכזיים בתחום חקר התפוצות; כיצד משתלבות תפוצות – כשחקנים או כהבניה חברתית – בחקר היחסים הבינלאומיים; ומה מייחד את יחסי ישראל והתפוצה היהודית לעומת מדינות מולדת אחרות והתפוצות "שלהן". לאחר מכן נעבור לניתוח של תהליכים מרכזיים וצמתים קריטיים ביחסי ישראל עם מדינות אמריקה הלטינית השונות (ובעיקר שלוש המדינות הגדולות במרחב – ברזיל, ארגנטינה ומכסיקו), ביחסי ישראל וחברי התפוצה היהודית היושבים במדינות אלה, ביחסי המדינות עם אזרחיהן היהודים ובהשפעתם של שחקנים נוספים על מערכת היחסים.

בין הנושאים שבהם נדון יהיו ראשית ההגירה היהודית לאמריקה הלטינית ותהליך הפיכתם של אוסף מהגרים יהודים לתפוצה מאורגנת; השתלבות היהודים בחיים הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים של מדינות אמריקה הלטינית; התפקיד שמילאו מדינות אלה באישור תוכנית החלוקה והקמתה של מדינת ישראל; התפתחות מדיניות החוץ של ישראל באמריקה הלטינית וההיבטים הדו-צדדיים והרב-צדדיים ביחסיה עם מדינות המרחב, בייחוד על רקע הסכסוכים הישראלי-ערבי והישראלי-פלסטיני; הקשר הביטחוני והמודיעיני בין ישראל לבין המשטרים הדיקטטוריים של אמריקה הלטינית בשנות השישים, השבעים והשמונים של המאה שעברה; השתתפותם של יהודים בתנועות גרילה באמריקה הלטינית ועמדתה של ישראל כלפי אותם פעילי מחתרת; המצוד הישראלי והיהודי אחר פושעי מלחמה נאצים ועוזריהם שנמלטו לאיזור לאחר מלחמת העולם השנייה; וסוגיות עכשוויות במערכת היחסים.